שינוי מבני שיוצר שינוי פדגוגי

כולם יודעים שכשטוב לנו, אנחנו מחייכים. אך קיים גם קשר הפוך. מחקרים ותיקים בתחום הפסיכולוגיה מצאו שכאשר אנחנו מחייכים באופן טכני, בגוף שלנו משתחררים הורמונים שמשפרים את מצב הרוח שלנו.

באופן דומה, יוסי לבנון, מחנך, מורה לביולוגיה, מנהל מרכז למדעים ואומנויות וסגן מנהלת הקריה בקריית חינוך ניסויית "דרור", מאמין ששינוי מבני יוצר שינוי פדגוגי.

יוסי, שבעברו היה ממייסדי בית הספר לטבע בתל-אביב, הוביל את הניסויים וריכז את ההפצה בקרית חינוך ניסויית "דרור". (בית ספר שנבחר להיות ניסויי, נדרש לאחר מכן להוות מרכז הפצה של המתודולוגיות לבתי ספר אחרים).

בניסוי הראשון של "דרור" הוחלט על שינויים מבניים, מתוך הבנה שלשינויים אלו יש השלכות פדגוגיות.

שינוי ראשון: אורך כל השעורים הם שעה וחצי במקום 45 דקות כמו שנהוג ברוב בתי הספר.

המשמעויות הפדגוגיות:

1. הגדלת זמן נטו של למידה. מכיוון שבכל שעור מתבזבז זמן על נושאים בירוקרטיים, כגון: כניסה לכיתה, בדיקת נוכחות, הודעות וכו', נשאר מעט זמן ללמידה נטו. מכיוון שהזמן הבירוקרטי הוא קבוע, הארכת השיעור מאפשר יותר זמן ללמידה.

2. הפחתת מספר המקצועות השונים שלומדים ביום. במקום ללמוד 8 מקצועות שונים ביום, לומדים 4 מקצועות. או במקום ללמוד 6 מקצועות שונים ביום, לומדים 3 מקצועות. בהיבט הטכני זה משליך על כמות הספרים והחוברות שעל התלמיד לסחוב בילקוט ומפחית את כמות שעורי הבית. בהיבט הרגשי והלימודי, זה מפחית את כמות המורים השונים שהתלמיד פוגש ביום לימודים והכי חשוב מפחית את כמות הנושאים השונים שהמוח צריך לעכל ולהבין ביום אחד.

3. המורים נדרשים להעביר שיעור מגוון ולהיעזר בגישות הוראה ולמידה מותאמות . מכיוון שקשה לעמוד שעה וחצי ולהעביר שיעור פרונטלי, התפתחה פדגוגיה שונה שמאפשרת לקיים שעור של 90 דקות.

שינוי שני: 3-4 מורים מאותו מקצוע מלמדים מספר כיתות בשכבה במקביל, באותן שעות.

לדוגמא, 3 כיתות בשכבת גיל שלומדות תנ"ך בו זמנית.

השינוי איפשר לשבור את הפורמט של 'הכיתה שלי'. חלק מהשיעורים יכולים לעבור במסגרת כיתתית, כמו שנהוג בדרך כלל. אך בחלק מהשיעורים, ניתן לחלק את 100 התלמידים שבכיתות באופן שונה בין שלושת המורים. כך ניתן לבצע הקנייה לפי רמת למידה שתאפשר לקדם תלמידים חלשים; או הקנייה לפי נושא לבחירה בו כל מורה ילמד נושא ייחודי למקצוע הלימוד, וכל תלמיד יבחר בתחום שמעניין אותו.

שינוי שלישי: אין צלצולים.

זהו שינוי שנועד לפתח עקרונות של אחריות אישית וניהול עצמי.

ביקשתי מיוסי דוגמאות לפדגוגיה מותאמת לשעור של 90 דקות.

יוסי מציין שלמידה של מקצועות מדעיים מחייבת שיעור של 90 דקות. רק שיעור של 90 דקות מאפשר יחידת הקנייה ולאחריה התנסות בכיתה או במעבדה.

במקצועות אחרים אפשר לבנות את השיעור מיחידות שונות כגון: קריאה אישית שקטה, הקנייה, עבודה קבוצתית, תלמידים מלמדים תלמידים, דיון המחבר את נושא השיעור לנושאים אקטואליים, סרטונים, שירים וכו'. יש לבנות את השיעור מיחידות למידה שונות ולגוון את מהלך השיעור.

בהקבלה להנחיית קבוצות - גם בהנחיית קבוצות יחידות הלימוד הקלאסיות הן שעה וחצי ולאחריהן הפסקה. משך זמן זה מאפשר למידה של נושא לעומק ודורש שילוב של מספר טכניקות למידה בבניית יחידת הלימוד. השילוב של הטכניקות השונות 'מעבירות' את המשתתף מצופה פאסיבי ללומד פעיל המשפיע על למידת שאר המשתתפים בקבוצה (אפשר לראות גם בפוסט על 'שלבי הלמידה של קולב').

למי שסקרן, הניסוי השני של קריית חינוך ניסויית "דרור" נקרא "ממיצויינות למצויינות", ניתן לקרוא על הניסוי בקישור http://www.kdror.co.il/general/about_dror/background.asp .

בשנים האחרונות, יוסי יזם ומוביל את כיתת ינשופים. מגמה לתלמידי תיכון שמכינה את התלמידים לעתיד. הינשוף, סמל המדע והחוכמה הוא גם בעל זווית ראייה רחבה במיוחד. כך גם מטרת המגמה, לאפשר לתלמידים התבוננות רחבה על העולם.

לצורך למידה המותאמת לתפיסות המגמה נבנתה 'כיתת ינשופים' באפס תקציב. בית הספר פירסם ידיעה בפייסבוק; תלמידים אספו ריהוט מאנשים שענו למודעה; תלמידים ומתנדבים נוספים הוציאו מהכיתה את הלוח הגדול, השולחנות והכסאות; צבעו את הכיתה; הוסיפו מספר לוחות קטנים המפוזרים בקירות שונים בחדר; הוסיפו ריהוט שמאפשר למידה סביב שולחנות גדולים, ישיבה על ספות ועל שטיח; והכינו שולחנות עץ קטנים/ מגשי למידה אישיים.

השימוש בכיתת ינשופים פתוח לכל מורי ותלמידי בית הספר ולא רק למגמת ינשופים. כך, ישנם מורים שעושים שם את צעדיהם הראשונים בהתנסות בלמידה אחרת. זו כיתה שמזמנת יותר שיחה, יותר עבודה בקבוצות ויותר עצמאות בלמידה.

כמו שנאמר בפתיח, שינוי מבני שמזמן שינוי פדגוגי.

#מורהכמנחהקבוצות #גיווןשיטותלמידה #מרחבילמידה #מנסיוןשלמורים