האם אנחנו מיישמים את גישת הכוחות החיוביים או רק מסכימים איתה?

יום הורים. המורה מספר להורה שהילד קיבל ציון טוב במקצוע X וציון פחות טוב במקצוע Y. המורה מוסיף שלבית הספר יש תקציב לשעת תגבור עבור הילד במקצוע שההורה יבחר. באיזה מקצוע תבחרו להשקיע?

הביקור בכפר הנוער נירים מעורר השראה. אמנם מדובר על נערים ונערות בתיכון על קצה רצף הסיכון, רחוקים במאפיינים שלהם מתלמידים בבתי הספר הממלכתיים. אבל לפעמים, לרגע, מתחשק לחוות את החוויות שמתאפשרות לתלמידים בכפר הנוער. חוויות של העצמה, של תחושת מסוגלות, של מודעות רגשית ושל עבודת צוות.

שלוש גישות טיפוליות מהוות את הבסיס התיאורטי (הרציונל) שממנו נגזר מסלול נירים על האינטנסיביות שבו ועל הכלים החינוכיים והטיפוליים הייחודיים המרכיבים אותו: גישת "הכוחות", גישת "הסמכות השלמה" והגישה ההתנהגותית קוגניטיבית (CBT).

גישת הכוחות הרעיון הנמצא במרכז גישה זו הוא שיש להחליף את ההתמקדות בבעיות, חולשות ופתולוגיות בהתמקדות בחוזקות וביכולות. כלומר לראות את האדם דרך הפריזמה של מה הוא מסוגל לעשות ולא במה הוא נכשל. הנחת היסוד היא שבכל אדם, ויהיה מצבו קשה ככל שיהיה, מצויים מקורות עוצמה רבים שאיתם יש לעבוד. חלק מהטיפול מתמקד בחשיפת הכוחות הללו ובהבאתם למודעות. על פי גישת הכוחות, כאשר המטופל מפתח תחושת ערך ומסוגלות עצמית חזקה, כי אז ההתערבות החינוכית והטיפולית בחלקים החלשים יותר שלו תהיה הרבה יותר יעילה. (מאתר 'נירים')

אם נחזור לשאלת הפתיחה בפוסט, מיכה סימבליסטה, מנכ"ל העמותה ומנהל כפר הנוער נירים מספר כי בניסוי שנערך, 100% מההורים בחרו שעת תגבור במקצוע בו הילד קיבל ציון נמוך יותר. כלומר, ההורים בחרו לקחת את המשאבים והאנרגיות ולהשקיע במקום בו הילד חלש. אך לפי גישת הכוחות, אם נשקיע בילד במקצוע X, המקצוע בו הילד חזק, הוא ישתפר גם ב- Y. חשיפת הכוחות הקיימים בילד והעלאתם למודעות יחזקו את הילד ויאפשרו לו להתמודד עם התסכול שבלמידת מקצוע בו הוא מתקשה.

עם יד על הלב, גם אם אנחנו מסכימים עם הגישה, אנחנו נוטים להתקשות ביישום שלה מול אחרים ומול עצמנו כל יום מחדש.

לדוגמא, אם תלמיד תיכון שממלא את חובותיו בהתנדבות חברתית מעל ומעבר לנדרש, אך מתקשה בהיבט הבירוקרטי ובהיבט של ארגון זמן, להכניס את המידע למערכת המקוונת. אני אוכל לעזור לו ולכוון אותו ואף להחמיא לו על תרומתו לחברה, במקום לנזוף בו כיוון ש"על הנייר" הוא לא עומד בחובותיו. הרי את המטרה שלשמה נועדה חובת ההתנדבות בתיכון הוא מילא – הוא תרם לחברה.

ואם הבת שלי מתקשה באנגלית אך מצטיינת בספורט. אני אוכל לבקש מהמחנך העשרה בספורט ולדרבן אותה להתאמן בספורט בחוגים אחר הצהריים. דרך הספורט היא תלמד על התמדה, עבודת צוות, קבלת סמכות, התמודדות עם כשלונות והצלחות, התמודדות עם תיסכולים. מיומנויות שיעזרו לה, בהכוונה מתאימה, גם בהתמודדות מול מקצוע בו היא חלשה יותר. בנוסף, ניתן ללמד אותה את המקצוע החלש, במקרה זה אנגלית, באמצעות נושאים מתחום הספורט.

וגם בעולם החברתי אנחנו שוגים ביישום התפיסה. לדוגמא, במקום לחשוב, יש לי חבר שיודע לתפעל פרוייקטים מורכבים וכל פעם הוא מארגן לחברה' פעילות אחרת, אני אחשוב, איזה מעצבן שכאשר אני מדברת איתו הוא לא שם לב לרגשות שלי ולא מתעניין בדברים שעוברים עלי. נכון, זה חשוב שחבר/ה ישים לב לרגשות, אך אם הוא מתקשה בכך, עדיף להכיר ביכולותיו ולהנות מהן.

וכמובן הדוגמאות הן רבות ושונות, ואנחנו שוגים בכך גם מול עצמנו, בביקורת עצמית.

ועוד משהו על גישת הכוחות החיוביים. זו גישה שיועצים ארגוניים ומנחי קבוצות משתמשים בה על מנת ליצור אמון, קשר וחיבור. אני לא אוכל להשפיע על נועץ ללא יצירת קשר. ואין פה אפשרות למניפולציה, אם אני לא מאמינה באמת בכוחות החיוביים של מי שמולי, זה לא יעבוד. לכן, כל מנהל בארגון נדרש לכך מול העובדים, מול הצוות בניהולו וכל מורה ומחנך נדרש לכך מול התלמידים. אני לא אוכל להשפיע ללא יצירת חיבור אמיתי.

גישת הסמכות השלמה גישה טיפולית נוספת היא גישת הסמכות השלמה. הנחת המוצא לתפיסה חינוכית-טיפולית זו היא שבכדי להתפתח כבוגרים נורמטיביים, מגשימים את עצמם ותורמים לסביבה, נדרשים נערות ונערים להגיע לבשלות בכל אחד מארבעה אשכולות באישיותם:

· אשכול הרגש - קשר, שייכות, מודעות.

· אשכול הדעת (הקוגניטיבי) - ידע, יכולת ניתוח ותכנון, השכלה, ערכים, מוסר.

· אשכול הגבולות - קבלת סמכות, משמעת חיצונית, משמעת פנימית.

· אשכול המסוגלות - יכולות ביצוע, תחושת מסוגלות ותחושת ערך.

תפיסה זו מבוססת על "מודל הסמכות השלמה" שפותחה ע"י אריה טבעון ומהווה מסגרת מארגנת למודל נירים. בהתאם לגישת הכוחות, פריצת דרך משמעותית באשכול המסוגלות של החניכים, תאפשר אפקטיביות גדולה בהתערבות החינוכית והטיפולית באשכולות הסמכות הנוספים. (מאתר 'נירים')

כל אשכול בגישה מיוצג על ידי סמל חזותי אחר: אשכול הרגש מיוצג על ידי לב, אשכול הדעת מיוצג על ידי ינשוף, אשכול הגבולות מיוצג על ידי שור ואשכול המסוגלות מיוצג על ידי פיל. השימוש בסמלים חזותיים הופך כל אשכול לבעל משמעות רחבה יותר ומקל על הפיכת הגישה לשפה שימושית. כך ניתן להגיד לילד "היום הפיל שבך היה חזק וביצעת משימות קשות לביצוע". מיכה, מנהל הכפר, מספר שהגישה הופכת מהר מאד לשפה משותפת בין המדריכים, המורים והנערים בכפר. לאור זאת, בכפר הנוער עושים סדנאות של השיטה גם להורי החניכים, על מנת שגם הם יוכלו להשתמש בשפה זו ועל מנת להרחיב את השפה המשותפת של החניכים עם ההורים.

על פי עקרונות הגישה, כל ילד צריך שיהיו מופנמים בו ארבעת האשכולות על מנת שיוכל להשתלב כאדם תורם בחברה. כמו כן, נדרשת תקשורת טובה וחיובית בין האשכולות. לדוגמא, כשההורה כועס ואומר "התנהגת לא יפה, לך לחדר" (שיושב על אשכול הגבולות) הילד לא יפרש זאת כ"אבא/אמא לא אוהב/ת אותי" (אשכול הרגש). שימוש קבוע בגישה לדיון במצבים חברתיים והתנהגותיים, מאפשר מודעות גבוהה לתהליכים רגשיים ומודעות לקשר האוטומטי (התקין והלא תקין) בין האשכולות השונים. העלאת המודעות לאופן ההתמודדות עם מצבים שונים, תאפשר יצירת קשר תקין בין האשכולות ושיפור ההתנהגות/ המסוגלות/ הלמידה וכו.

בנוסף, ניתן לבחון את תפקיד המורה על פי מודל הסמכות השלמה. מורה טוב הוא מורה שמביא לידי ביטוי בכיתה את כל ארבעת האשכולות: לב – מורה שמייצר קרבה לילד ומדבר איתו ממקום אמפתי ותומך. ינשוף – מורה שמפתח את יכולת החשיבה של הילד ומרחיב את הדעת. שור – מורה שמוביל את הילד להתנהל באמצעות משמעת פנימית ולא על ידי משמעת חיצונית. פיל – מורה שמאמין בילד וביכולות שלו ומוביל אותו להאמין בעצמו ביכולות אלו.

מורה נדרש להגיע לכיתה עם יכולת גבוהה בכל ארבעת האשכולות ולהביא את כולם לידי ביטוי לפי הצורך. לדוגמא, על מנת לאפשר את אשכול הינשוף בכיתה (הלמידה והדעת), מורה צריך להגיע לכיתה עם פיל חזק ואמונה שכל ילד יכול להצליח. ובאותו אופן, יצירת קירבה לתלמיד וחיזוק הקשר איתו (אשכול הלב) יתן למורה כלים לעזור לתלמיד בשאר האשכולות. יחד עם זאת, יש לשים לב, שלמרות שכיום יש נטייה לחזק את אשכול הלב, הוא לא יהיה אפקטיבי בלי אשכול השור. שכן אנשים צריכים גבולות ולא רק הכלה.

הגישה ההתנהגותית הקוגניטיבית

הגישה הטיפולית השלישית בנירים היא הגישה ההתנהגותית הקוגניטיבית (CBT-Cognitive Behavioural Therapy).

על פי הגישה ההתנהגותית הקוגניטיבית לכל התנהגות שלנו יש תוצאה. מיכה מציין שהצוות בכפר מגיב לכל התנהגות חריגה, אין העלמת עין, אין עיגול פינות. אם אסור לעשן, אז תלמיד יינזף או ייענש אם יעשה זאת. גם אם התלמיד עישן באיזה פינה של הכפר, רחוק מכולם, לא תהיה העלמת עין. תהיה התייחסות והתמודדות עם המעשה שלו. הרבה פעמים אנחנו רואים בבתי ספר תלמיד שמפר את החוקים, אך מורה לא יעיר לו כי ההתמודדות עם ההשלכות של ההערה דורשת עוד השקעה של זמן ואנרגיה.

השימוש בגישה גם נעשה רבות, לא בהיבט של ענישה אלא כגישה שמעודדת לקיחת אחריות של התלמידים על התנהגותם. לדוגמא, בטיול, אחד מהצוותים התעצל לאסוף קרשים לאש, להכין מדורה ולבשל אוכל, ולכן הם נאלצו להסתפק באוכל קר מקופסאות שימורים.

גם בחינוך הביתי נהוג לעשות שימוש בגישה ההתנהגותית לצורך למידה על אחריות. לדוגמא, ילד שבוחר להוציא את דמי הכיס כל שבוע על ממתקים, לא יצליח לחסוך כסף ולקנות משחק יקר בו הוא חושק. כמובן שהתפקיד של הורה, מורה ומחנך הוא לכוון את הילד בבחירות שלו ולעזור לילד להבין את המשמעות של הבחירות השונות. לאחר מכן יש להשאיר לילד את אפשרות הבחירה ואת ההתמודדות עם המחיר שהבחירה גובה ממנו.

יש עוד הרבה מה ללמוד מכפר הנוער נירים, על הצבת מטרות, חזון, עבודת צוות, למידה מחוץ לכיתה ועוד.

אבל בינתיים ננסה לקחת את הרציונל מהגישות הטיפוליות הללו וליישם אותו מול הילדים הפרטיים שלנו, תלמידים, חברים, צוות עבודה וכו.

#למידהמשמעותית #מנסיוןשלמורים #מורהכמנטור #מורהכמנחהקבוצות