לקראת השנה החדשה ולקראת חשבון הנפש של יום כיפור, 10 שאלות ותהיות על מערכת החינוך כפי שהיא כיום ו- 10 מחשבות משמחות על ההתקדמות והשינוי שכבר רואים בתוך המערכת.
אז קבלו 10 שאלות, חלקן ביקורתיות, ותהיות בנושאים שנחקרים ונלמדים תוך כדי תנועה בעולם החינוך:
איך יתכן שביום אחד, בגיל 6, במעבר בין גן לבית הספר, צרכי ודרכי הלמידה של הילד משתנות? "בגיל 6 נאלצתי להפסיק את לימודי וללכת לבית הספר" (משפט שמיוחס לברנרד שאו). עד גיל 6, בבית ובגני הילדים, אנחנו נותנים לילדים לשחק במשחקי דמיון, לשחק במשחקי חצר, מאפשרים ללמוד בטבע, מתלהבים מהשאלות הסקרניות שלהם וקונים להם עזרים פיזיים ללמידה (לגו, פאזל, מיני-מטבח, ספרים...). ובגיל 6, בבת אחת נפסקת הלמידה החוויתית. ובמקומה יושבים על כסאות ורכונים על שולחנות במשך 5 שעות ביום, מקשיבים למורה, עונים על שאלות של המורה ועזרי הלמידה מצטמצמים למחברות וספרים.
איך במעבר לבית הספר נעלמות ההערכות המוטוריות, הרגשיות והחברתיות? גננות בגן חובה מקיימות שיחות עם ההורים על בשלות והתאמת הילד לבית הספר על פי ארבעה מישורים: קוגניטיבי, מוטורי, רגשי וחברתי. אם אלו התחומים החשובים לתיפקוד בבית הספר, איך יתכן שבתעודה או בשיחות ההערכה, יש התייחסות רק או בעיקר לתחום הקוגניטיבי?
למה תלמיד בבית הספר היסודי צריך להיבחן בכל כך הרבה מבחנים, רק משום שזו שיטת ההערכה של תלמידי התיכון?
איך עדיין אין שיעורים קבועים בנושא רשתות חברתיות לכל הגילאים מכיתה א' ועד י"ב? כיום יש רק הרצאות חד פעמיות שמתחילות בגילאים של סוף יסודי ומתמקדות בעיקר בסכנות ברשת. יש כל כך הרבה מה ללמוד: פרסום ברשת, בניית מוניטין, התמצאות ברשתות החברתיות השונות, בניית ערוץ יוטיוב, זרים ברשת, מסירת פרטים ועוד. וכמובן איך אין שעורים קבועים בהתנהלות פיננסית, פתיחת ובניית עסק, תזונה נכונה, בישול ועוד.
איך מטמיעים חדשנות אמיתית ולא ססמאות? בחלק מבתי הספר, תחת הלחץ והרצון לאפשר למידה עדכנית, מעצבים מחדש כיתות ומכניסים למידת PBL. אבל אם בכיתות המעוצבות ממשיכים ללמד באותן שיטות לימוד ואם בלמידת PBL, המורה בוחר את הפרוייקט, את הקבוצה ואת דרך ההגשה, אז זה הופך ל'סתם' עבודת בית ספר 'רגילה'.
איך תתבצע ההערכה של מיומנויות והישגי התלמידים ואיך ייראו תעודות ההערכה? זו שאלה שמומחים וחוקרים רבים עסוקים בה. לשינוי בתחום ההערכה תהיה השפעה משמעותית על כל צורת הלמידה.
איך למרות התחושה ברשתות החברתיות שמכל עבר יש דוגמאות ויישומים של פדגוגיה עדכנית וחדשנית, עדיין ברובם המוחלט של בתי הספר, לומדים רוב הזמן ללא שינוי מהותי - מול לוח, בישיבה בטורים של כסאות ושולחנות, בקבוצה הטרוגנית גדולה, לפי קצב התקדמות של הממוצע הכיתתי, וללא בחירה והשפעה של התלמיד על מערכת השעות שלו (מלבד מגמות בתיכון, שם מוטמעת בחירה נקודתית)?
מה תפקיד ההורים בקידום והטמעת השינוי בחינוך? שאלתי במספר פורומים (ואם אתעלם מתשובות כגון: הורים אל תתערבו עד שנבקש זאת מכם, שנאמר באופן מרומז או ישיר) התשובה לא ברורה עדיין. אך מכיוון שזה שינוי שצמח וצומח מהשטח על ידי מורים והורים שחושבים שצריך ללמד אחרת – אז ברור שלהורים יש תפקיד אך הוא עוד לא מוגדר ובהיר.
האם התפקיד הקהילתי של בית הספר יגדל? כבר כיום לבית הספר יש תפקיד בקהילה: בתי ספר מייצרים קשרים חברתיים בין ילדים מאותה סביבת מגורים, מאפשרים למידה בחוגים אחר הצהריים, מאפשרים שימוש על ידי ילדים ומבוגרים במגרשי הספורט, ומשלבים הורים ביום הורה מעשיר ובטקס יום הזכרון. בפדגוגיה העדכנית, חלק מהלמידה תתבצע, על בסיס קבוע, מחוץ לגבולות בית הספר עם בעלי עסקים מקומיים, בפינות טבע, מעבדות טכנולוגיות ובמסגרת יוזמות יישוביות שונות. מצד שני יותר מבוגרים מהקהילה יכנסו לתוך שטח בית ספר וישתלבו בעשייה הבית ספרית, כמתנדבים מסייעים בכיתה או כמרצים בלימודי העשרה.
על מה אתם חולמים כשאתם חושבים על חינוך? מה החזון החינוכי שלכם? מתי עדכנתם בפעם האחרונה את החזון החינוכי?
אלו שאלות שכל מי שעוסק בחינוך שואל את עצמו או צריך לשאול את עצמו, כיוון ששאלות הן הבסיס לחקירה, להתנסות ולמציאת דרכים חדשות.
ואם בחשבון נפש עסקינן, אז להלן 10 תחומים בהם רואים ניצנים של שינוי וחדשנות בבתי הספר כבר כיום:
קריאת בוקר. יוזמה נפלאה שדורשת מילדי בית הספר לקרוא כל בוקר רבע שעה בספרי קריאה.
יוזמות מקומיות של חדשנות פדגוגית וחזון ניהולי מעודכן. בשנים האחרונות מתחילות עוד ועוד יוזמות של בתי ספר יסודיים ממלכתיים שכבר מנוהלים על פי עקרונות של חדשנות פדגוגית ונתמכים על ידי הרשויות המקומיות. אלו בתי ספר שכאשר נכנסים לתוכם, מרגישים ורואים שהלמידה והיחס לתלמיד מנוהלים אחרת. ואין הכוונה למרחבי למידה עדכניים שמצטלמים יפה, אלא לתפיסת למידה עדכנית.
אגף מו"פ במשרד החינוך חוקר, מפתח, מקדם ותומך ביישום פדגוגיה עדכנית ואף הוציא בשבועות האחרונים את הכרך השני של הספר 'פדגוגיה מוטת עתיד – מגמות, עקרונות, השלכות ויישומים' בו ניתן ללמוד על מודלים, מגמות ועקרונות פעולה בפדגוגיה.
רשויות מקומיות בוחנות איך ניתן ליישם, לקדם ולהטמיע פדגוגיות חדשניות ואיזו תמיכה או דחיפה נדרשת בבתי הספר לשם כך. עוד ועוד רשויות, לעתים תחת לחץ ההורים תושבי העיר, מבינים שצריך לקדם ולשבץ מנהלים עם תפיסות חינוך עדכניות בבתי הספר ולעודד ולתמוך בהם ביישום פדגוגיה עדכנית (לעומת העבר, בהם מנהלים שרצו לפעול אחרת, נדרשו לעמוד על שלהם 'ולהילחם' מול הרשות ומול משרד החינוך).
בתיכונים נפתחות עוד ועוד מגמות ייחודיות שמאפשרות למידה והרחבה בתחומי עניין שונים ומגוונים.
קיימת הפנמה בקרב כל איש חינוך שעולם החינוך השתנה. גם השמרנים ביותר מבינים שדברים משתנים וימשיכו להשתנות ועליהם להתקדם ולהתאים עצמם.
קיימת כבר מגמה לתת פחות שיעורי בית ולאפשר יותר זמן לעבודה ותירגול בכיתה.
שיחות הערכה חצי שנתיות מתקיימות באוירה יותר נעימה ותומכת. עד לפני כמה שנים שיחות ההערכה התמקדו בציונים בתעודה וכל הפרעה או התנהגות מיוחדת של הילד היתה נאמרת בנזיפה. היום השיחות נעשות באוירה נעימה, משמשות גם כהזדמנות להעמקת היכרות משולשת – מורה, הורה, ילד, והשיח כללי יותר ולא מתייחס רק לציונים. כאשר תיושם פדגוגיה עדכנית, ויותר אחריות על הלמידה תעבור לתלמיד, שיחות אלו יעברו התאמות נוספות וגם התלמיד יקח חלק משמעותי בהובלה שלהם.
ישנם עוד ועוד מורים, ותיקים וחדשים, שמלמדים בגישה עדכנית – מלמדים את החומר בעזרת שירים, סיפורים, נושאים אקטואליים ולא רק בעזרת ספר הלימוד, מאפשרים בכיתה שיח ועבודה עצמית שלעתים עבור מורים אחרים נראה כמו 'בלגן', מאפשרים לתלמידים בחירה בנושאים שונים שקשורים למבחנים ולציונים ועוד.
כמו בכל תחום מתפתח, ישנם יזמים מקומיים שמציעים פרוייקטים, תהליכים, ערכות ותוכנות שונות לקידום פדגוגיה עדכנית או לשילוב טכנולוגיה בחינוך ונושאים נוספים. שילוב שלהם בצורה מושכלת, יכולה לעזור לקדם נושאים שלעתים המנהלת והמורים מתקשים לקדם בעצמם.
שתהיה שנה נהדרת, שנה של הגשמת חלומות.
ביחד מובילים שינוי!