שלושה דברים שלמדתי השבוע

שלושה דברים שלמדתי השבוע:

1. 77% מהצלחה של ילדים בבית הספר קשורה לבית בו הם גדלו וחונכו ולא ללמידה בבית הספר.

2. הוקם קבינט ציבורי לחינוך שמגבש כיווני פעולה וחזון לחינוך בישראל אל מול פני העתיד. הורים והורות בחינוך הוא אחד מהנושאים שהקבינט דן בהם.

3. בתל אביב, מהרשויות המובילות בהטמעת חינוך עדכני, רוב המנהלים בחרו להתחיל את השינוי בתהליכי מדידה, הערכה ומשוב – דהיינו התעודה, ימי הורים, הערכה חלופית והערכה עצמית.

ומעט יותר בהרחבה. כשיוצאים מאזור הנוחות, נפגשים עם אנשים מגוונים, נחשפים לדעות חדשות ולומדים דברים חדשים. שבוע שעבר היה שבוע כזה, פגישות וסיורים שיכולתי גם לוותר עליהם, אבל ההגעה אליהם היתה חשובה ומלמדת. משתפת בלמידה אחת עיקרית שלקחתי מכל מפגש.

פגישה עם ד"ר גיל גרטל. מחקר קולמן.

ד"ר גיל גרטל הוא יועץ, מרצה, חוקר וסופר ובפגישה איתו למדתי על מחקר קולמן. מחקר קולמן הינו מחקר שנעשה על כמות גדולה מאד של נדגמים, פורסם בארה"ב ב- 1966 ומדד את מידת ההצלחה של בתי ספר. אחד הממצאים החשובים והמדהימים במחקר הוא ש- 77% מההצלחה של תלמידים בבית הספר קשורה לבית בו הם גדלו ולהשכלת ההורים. לבית הספר השפעה נמוכה על הישגי התלמידים.

להלן ציטוט מהמאמר של גיל וקישור למאמר המלא: בן המלך והעני הולכים לבית ספר - הפערים מהבית, ושם גם הפתרון

"בשנת 1966 פורסם בארצות הברית מחקרו של ג'ימס קולמן: שוויון הזדמנויות בחינוך, המוכר יותר תחת השם: דוח קולמן. היה זה מחקר אדיר ממדים, על מידת ההצלחה של בתי הספר היסודיים. על המחקר הזה חזרו בכמה מדינות נוספות, בהן גם בישראל. במחקרים השתתפו עשרות אלפי תלמידים, ונאספו נתונים על הישגיהם במקצועות לימוד שונים, יכולותיהם הפסיכומטריות, הערכתם העצמית ועמדותיהם כלפי למידה והשכלה. בנוסף נאספו נתונים על בתי הספר שבהם הם למדו, כגון גודל הכיתות, השכלת המורים, מספר שעות לימוד, שימוש בעזרי לימוד ועוד. ולבסוף, נאספו נתונים גם על משפחותיהם של התלמידים, כגון השכלת ההורים, מקצועותיהם, מצבם הכלכלי, מציאות ספרים ועיתונים בבית ועוד. בכל המדינות, הגיעו לאותן תוצאות. ואת כל זה ראוי לפרט כדי להדגיש, שממצאיו של מחקר בקנה מידה כזה, אינם בגדר מחשבה חולפת, אלא הם יצוקים בבטון.

אם כך, מה שמחקרי קולמן מצאו הוא שהקשר בין הצלחת התלמידים בבית הספר היסודי, לבין המאפיינים של בתי הספר שבהם למדו, הוא קטן ביותר. כלומר, בית הספר היסודי כמעט ואינו משפיע על עתידם של בוגריו. מה כן משפיע? ההורים!

77% מהצלחת התלמידים בבית הספר היסודי קשורה למאפייני הבית שבו הם גדלו, רק 3% קשורה בקשר ישיר לטיבו של בית הספר שבו למדו ו 21% קשורים לבית ולבית הספר מבלי יכולת להפריד. אגב, המשתנה הבודד, שלו הקשר החזק ביותר עם הישגי התלמידים, גבוה מכל משתנה אחר, הוא השכלת האם (ובגרסה מעודנת יותר, השכלת ההורים)."

פגישת פורום הורים בקבינט ציבורי לחינוך

הקבינט הציבורי לחינוך, המאגד את ארגוני הגג בתחום החינוך, הוקם באוגוסט השנה ומטרתו כתיבת תכנית עשור לשינוי בחינוך ומתן מענה לצרכים ולפערים בחינוך. השתתפתי במפגש 'הורים והורות בחינוך' והנושאים העיקריים שנדונו בו הם, הצורך באמון ושותפות בין הורים לבין צוות בית הספר, הורים כמכפילי כוח והדרכות להורים באחריות הרשות המקומית. אפשר לנחש על איזו נושא אני דיברתי (רמז, שותפות) ושימו לב איך בעצם חשיבה על הורים והורות בחינוך היא המשך ישיר, גם אם לא מתוכנן, של מחקר קולמן. אי אפשר לנתק את ההורים מהחינוך. ההורים אחראים על חינוך הילד שלהם, ואילו בית הספר לוקח חלק והופך שותף למספר שנים בחינוך הילד. מידע נוסף על קבינט החינוך הציבורי

מידע נוסף על שותפות הורים-מורים

סיור במערכת החינוך בתל אביב יפו בנושא: התאמת תכנית הלימודים למאה ה- 21

לסיכום אותו שבוע השתתפתי בסיור במערכת החינוך בתל אביב יפו שאורגן על ידי 'היוזמה למחקר יישומי בחינוך'. הסיור כלל ביקור בשני בתי ספר שעברו שינוי בשנים האחרונות והרצאה של שירלי רימון ברכה, מנהלת מינהל החינוך. כמובן שיש המון מה ללמוד ולספר אבל אני אתמקד בנושא אחד – השינוי מתחיל בחשיבה על המטרה והתפקיד בבית הספר, וזה כמובן מעורר שאלות על התעודה, תהליכי ההערכה של הישגי התלמידים, מי המעריך וכו. קצת רקע. שירלי סיפרה שאת הסדירויות והשגרות החדשות חילקו ל- 5 תחומים: 1) תכנון לימודים – תכנית לימודים הכוללת ידע, מיומנויות, כישורים ותכונות, הפחתת מספר המקצועות. 2) הערכה ומשוב – בניית תעודה בית ספרית, יומני מסע, משוב מקדם למידה, הערכה רב מימדית, הערכה עצמית. 3) ארגון ותפקידים – יציאה מפורמט של שעור שנמשך 45 דקות, בחירה רב-גילית, מודלים של למידה אחרת, תהליכי חניכה, תפקידם לתלמידים בבית הספר. 4) אקולוגיה ומרחבים – מרחבי למידה מזמינים, שיתוף הורים, למידת עמיתים, ערבות הדדית. 5) פיתוח מקצועי ואישי – קהילת מורים לומדת ויוזמת, רשת עמיתים, התאמת הלמידה לפי עניין והתמחות, צוות מוביל בית ספרי. כל מנהל יכול לבחור דרך איזו סדירות הוא מתחיל את השינוי הבית ספרי. רוב המנהלים בחרו להתחיל מהערכה ומשוב. זו נקודה חשובה, כי בתהליך שינוי משמעותי אנחנו שואלים מאיפה כדאי להתחיל? התחלה ב'הערכה ומשוב' היא בעצם שאילת השאלה, מה אנחנו מעריכים ומשם נגזרת השאלה מה המטרה שאנחנו רוצים להשיג. כאשר המטרה ברורה יותר קל למצוא את הדרך להשיג אותה. בחינה מחודשת של תפקיד בית הספר ושל הלמידה הנדרשת מייצרים תעודה חדשה, הערכה מגוונת, תהליכי למידה חדשים ועניין ומוטיבציה חדשים של כל הגורמים.

ומשהו נוסף לפני סיום. לפני מספר חודשים כתבתי פוסט שהתחיל כך:

"אבולוציה או רבולוציה? לפני כשנתיים השאלה הזו נדונה בפורומים שונים בנושא חינוך. דעות שונות ניתנו לכאן ולכאן, אך נראה לי שהתשובה היא גם וגם. נדרשה רבולוציה בקרב בעלי תפקידים ניהוליים בבתי הספר, ברשויות ובמשרד החינוך, והם החלו להוביל שינוי אבולוציוני בסדירויות ובתפיסות של חינוך, תהליכי למידה ותפקיד בית הספר."

בהרצאתה, שירלי סיפרה שזה התהליך שהם עשו ועדיין עושים בתל אביב. ובמילותיה של שירלי, מנהלי בתי הספר הם סוכני השינוי וצריך לתת בהם אמון ולאפשר להם אוטונומיה. לצורך כך צריך שמנהלי בתי הספר יהיו מקצועיים וידברו בשפה החינוכית הנכונה, מנהלים עם תפיסות חינוך עדכניות המתאימות למאה ה- 21. כאשר יש מנהל מתאים בתפקיד, נותנים לו אוטונומיה להחליט מה רלבנטי לתלמידים שלו. תל אביב יפו היא עיר הטרוגנית, והצרכים בבתי הספר שונים בין אחד למשנהו, מנהלים נדרשים להתאים את החינוך לתלמידים ולתת אוטונומיה למורים בתהליכי הלמידה בכיתות.

הרחבה ודוגמאות בנושא מדידה והערכה בבית הספר בפוסט "מה כבר ניתן ללמוד מהתעודה"

תמונה מהסיור. מרחבי למידה גמישים. בי"ס ניצנים ובי"ס בבלי-ירושלמי, תל אביב יפו.