אם יש משהו אחד שמשמח אותי שהקורונה הביאה לחיינו היא האפשרות ללמידה והעשרה בוובינרים והרצאות במסגרת הזום. בלי פקקים, בלי לחפש חניה, בלי מבוכה במינגלינג עם אנשים שאני לא מכירה. פשוט מכינה כוס קפה או תה, מתחברת ולומדת.
בשבוע האחרון הצטרפתי להרצאה במסגרת ה׳סלון הפדגוגי - מפגשים מקוונים עם מובילים בתחום החינוך׳, יוזמה של המרחב לצמיחה מקצועית בברנקו וייס. המרצה היה יעקב הכט, ולמרות ששמו הולך לפניו אוסיף שהוא מייסד בתי הספר הדמוקרטים ומיסד ומנכ״ל של ערי חינוך.
ההרצאה היתה מרתקת ולא רק בגלל הידע הרב, המומחיות והתפיסות המתקדמות שהוא מציג. אלא לא פחות, בגלל היכולת לספר סיפור, השימוש במודלים ויזואליים להעברת רעיון ומתן דוגמאות מעשיות מרחבי העולם.
להלן תמצית ונקודות עיקריות מההרצאה:
על דמיון וחדשנות
ארבעה מעגלים. מעגל פנימי - שדה הפעילות הארגונית הקיימת. מסביבו - שדה המטרות. מסביבו - שדה הדמיון הארגוני והמעגל החיצוני - גבול התעוזה הארגונית. הם מבטאים את אפשרויות הצמיחה, הגדילה והחדשנות של הארגון.
"אנחנו בית הספר שהכי טוב ב.....". מנהל בית ספר שאומר זאת מסמן לצוות החינוכי שאין יותר לאן להתפתח. כדי להתפתח צריך לדמיין כל הזמן מה הם המקומות שאליהם רוצים להגיע.
כוחות משיכה. לקיים יש כח משיכה מאד חזק, ולדמיון יש כח משיכה חלש. וירוס הקורונה והסגר בעקבותיו ניתקו את הקשר למה שקיים ולכן נוצרה קרקע פוריה להפעלת הדמיון, לצמיחה וללבלוב של רעיונות יצירתיים. למעבר משדה הפעילות הקיים לשדה הדמיון הארגוני.
משבר. בעקבות משבר יש קפיצה בתחומים רבים. המשבר הוא מאיץ של תהליכי חדשנות. כדי שזה יקרה צריך שעל המדף של ׳שדה הדמיון׳ יהיו רעיונות מוכנים שנוכל ליישם.
מוצר תעשייתי, שונות וחוזקות
המהפיכה התעשייתית נועדה לייצר מוצר קבוע. פס ייצור. באותו אופן נוצרו גם בתי הספר. מוצר קבוע. אותה תכנית לימודים, אותה דרך לימוד, אותן דרכי הערכה.
שונות וחוזקות. כל אחד מאיתנו שונה. זה מה שמייצר עניין וצמיחה. אם נאפשר לכל ילד למצוא את תחום החוזק שלו ונעצים אותו שם, זה יתן לו אנרגיה לחזור ולהתמודד עם תחומים בהם הוא חלש.
הצלחה מתאפשרת כשיש חיבור בין כשרון למוטיבציה. קן רובינסון.
בית ספר דור 2.0
חדשנות היא שיפור באמצעות צמצום משאבים. העלאת הישגים על ידי הרחבת משאבים חיצוניים היא שמרנות.
בית הספר העתידי יפעיל את עצמו על ידי אנרגיה אלטרנטיבית (אלטרנטיבית למשאבים שמקבל היום ממשרד החינוך) בעזרת שימוש בידע ובכח שנמצאים בתוכו ובסביבתו. ישנם משאבים רבים לא מנוצלים אצל התלמידים, המורים, ההורים ובסביבת בית הספר (פארקים, יער, קהילה).
בית הספר העתידי יעשה שימוש בכל הידע שיש בו כדי לאפשר לכל תלמיד התפתחות ומציאת חוזקותיו. מכיוון שאי אפשר למצוא מורה לכל תלמיד ולכל חוזקה, יתבצע מעבר למודל רשת.
מודל רשת. מעבר ממודל הפירמידה, המודל ההיררכי, למודל רשת. במודל רשת רעיונות מגיעים מכל הכיוונים. נוצרת קהילה לומדת.
דוגמא מהעולם או הרחבת שדה הדמיון (ראו נקודה מספר 1)
הקמת בית ספר תיכון חדש בהולנד, כיתות ז-יב. נתנו למנהלים יד חופשית להמציא את בית הספר שלהם, כאשר בכיתה יב התלמידים ניגשים לבחינות הבגרות.
תלמידי כיתה ז׳ עוברים סדנת ניקוי רעלים. מטרת הסדנא היא ההבנה שלא צריך מורה בשביל ללמוד, כל בן אדם יכול לכוון את הלמידה שלו.
בחירת תחומי למידה ובחירת מבוגר לתפקיד מאסטר. כל תלמיד בוחר נושאים שהוא מעוניין ללמוד. לא מקצוע, אלא משהו מעשי שהוא מעוניין ללמוד ולפתח. תפקיד המאסטר לכוון את התלמיד בלמידה ובמציאת צוותי עבודה.
3 דרכים עומדות בפני התלמידים ללמידת נושא: א. למידת עמיתים 2-5 משתתפים. ב. אינטרנט ומידע ברשתות ג. מאסטר קלאס עם מומחים.
כיתה יב. מתרגלים מבחנים וניגשים לבחינות הבגרות. כל לימודי הליבה נרכשו באמצעות הלמידה המעשית בכיתות ז-יא. תוצאות מבחני הבגרות של בית הספר בין הגבוהים במדינה.
סוגיות בוערות בשטח
אמון. כשמורים ירגישו שסומכים עליהם יעלו ויתקדמו רעיונות טובים. לצורך כך צריך לבנות אמון.
אוטונומיה יוצרים, לא דורשים מהמנהל שמעל. מי שרוצה אוטונומיה שיתן אותה למי שתחתיו ולמי שסביבו. באופן זה היא תגיע גם אליו.
דבר על מה שאתה עושה, לא על מה שאתה לא עושה. אל תגיד שאתה לא משתמש במודל הערכה X , תסביר באיזה מודל הערכה טוב אתה משתמש.
הערכה עצמית. תלמידים מעידים שהם לומדים המון כאשר הם נדרשים להעריך בעצמם את העבודה שלהם.
על השינוי במערכת החינוך. מהפיכות לא מתרחשות כשהוכח שמשהו נכון, לוקח עוד הרבה שנים לשנות פרדיגמות. אם זה קורה בתחומים מדעיים שניתנים להוכחה (לדוגמא, קופרניקוס, פרופ' שכטמן), אז על אחת כמה וכמה במהפיכה חברתית חינוכית.
בנקודת הזמן הנוכחית אנחנו עומדים על סף השינוי. כבר יש קונצנזוס איך המערכת אמורה להיראות. תמיד מילים משיגות את המעשים. המילים חלחלו, המעשים כבר התחילו.
צריך לערב תלמידים והורים בהובלת השינוי. אי אפשר לעבוד רק עם הצוות החינוכי. ברשויות שעבדו גם עם ההורים, השתחררו כבלי הקיים והשינוי התחיל.
השינוי כבר כאן. כל אחד מאיתנו, מורים, הורים, תלמידים תורם לו בדרכו. כדי שהתרומה תהיה משמעותית, כדאי לשחרר את כבלי הקיים ולתת לדמיון לקדם אותנו לחינוך עדכני.
ממליצה בחום לצפות בהקלטה של ההרצאה.
